מה עטלף, תרנגול וכופר מספרים לנו על תפיסת אחרית הימים וביאת המשיח של חכמי התלמוד? ואיך תפיסה זו מתכתבת עם תפיסות נוצריות בנות הזמן? בהרצאה זו נקרא סיפור ממסכת סנהדרין ונחשוב יחד על אחרית הימים, ויחסי יהודים נוצרים כפי שהם מופיעים בתלמוד הבבלי.

התלמוד הבבלי, במסכת סנהדרין, דן במה שיקרה באחרית הימים, כיצד ייראו ימות המשיח? מתי יגיעו? כמה זמן יימשכו? ועוד. ההשקפות השונות שנאספו זו לצד זו הן אוסף מסחרר המעיד על הדרכים המגוונות שאנשי העת העתיקה המאוחרת, אלה המתועדים באוסף הרבני הזה לפחות, דמיינו את סופם. החרדות שלהם, התקוות שלהם, התיאולוגיה שלהם ואפילו המודעות העצמית וההומור שלהם מתגלים כולם כשהסוף נראה באופק. אנו נתמקד באחד הסיפורים, המופיע בעמודים 98 ע”ב- 99 ע”א. אציע שסיפור זה הוא דוגמה נוספת שבה ההקשר של הספרות הרבנית, כמו גם כתבים נוצריים מוקדמים, עוזרים להאיר את העולמות המשותפים שבהם הם נוצרו, ואת הדיאלוג הספרותי שהם מייצגים.

פרופ’ מיכל בר-אשר סיגל, מן המחלקה למחשבת ישראל ע”ש גולדשטיין-גורן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובוגרת “האקדמיה הצעירה” במסגרת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. חוקרת תלמוד וספרות חז”ל. מחקריה מתמקדים ביחסי הגומלין שבין יהודים ונוצרים בשלהי העת העתיקה, ובהשוואה של טקסטים נוצרים קדומים ומקורות חז”ליים. השנה משמשת כפרופסור אורח למדעי היהדות באוניברסיטת ייל.